"זיכרון השואה הוא אולי תשובתנו היחידה ותקוותנו להציל את העולם כולו מהעונש הצפוי" (אלי ויזל, השואה-ראשית או אחרית) שישים שנה משמונים ושבע שנותיו הקדיש אלי ויזל לשליחות שנטל על עצמו, לקבע את זיכרון השואה כחלק מתודעת העולם כולו. לא הייתה משימה שראה בה פחיתות כבוד, לא היה מקום שהוא סירב לנסוע אליו, לא הייתה פנייה להרצאה שנענתה בשלילה. מניין שאב ויזל את תעצומות הכוח לשליחות שנטל על עצמו ביוזמתו?
תוכן זה זמין למנויים בלבד
הקישו על הכפתור הימני ביותרלהגדלה למסך מלא
