אחרי שנסע לארץ ישראל לתכלית לא מובנת אמר רבי נחמן מברסלב: "המקום שלי הוא רק ארץ-ישראל; מה שאני נוסע, אני נוסע רק לארץ-ישראל, ולפי שעה אני רועה בברסלב". מסעות היו מאז ומעולם, חלקם הביאו את נוסעיהם ליעדם וחלקם הודו שהיעד אינו העניין, המסע הוא הסיפור. בתנ"ך מתוארים מסעות שלפחות חלקם קרוב לוודאי לא היו; צעירים וזקנים מסכנים את חייהם כדי להגיע לקצה ההר רק כדי לרדת משם. ישנם שתיארו את המסע כמכוון לתכלית ואחרים תיארו מסעות מעגליים. היו שביקשו עושר והיו שביקשו אושר. האם יש יסוד פסיכולוגי למסעות? האם המ
תוכן זה זמין למנויים בלבד
הקישו על הכפתור הימני ביותרלהגדלה למסך מלא
