
אוצר בכיר וראש המחלקה לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, ירושלים.
בין התערוכות הרבות שאצר: "שולחן לשניים, אברהם אופק ומיכה אולמן", (1999), "חזון מיכאל: יצירתו של מיכאל סגן-כהן, 1976 – "1999 (2004) "נביא בעירו: יצירתו המוקדמת של ראובן רובין, 1914 – 1923" (2006), "זמן אמת: אמנות בישראל, 1998 – 2008" (2008) (יחד עם אפרת נתן), תצוגת הקבע של האמנות הישראלית במוזיאון (2010 יחד עם יגאל צלמונה), 2015, "פראבדה: זויה צ'רקסקי" (2018), "זרות: ראידה אדון" (2020), "דני קרוון: מפגש קרוב" (2021), "סיגלית לנדאו: הים הבוער" (2022) ואת תצוגת הקבע המחודשת של האמנות הישראלית במוזיאון ישראל ב- 2025. ב- 2016 אצר את תערוכת "זה האיש: ישו באמנות הישראלית" שהייתה מבוססת על תזת הדוקטורט שלו.
מה לישו ולאמנות היהודית והישראלית? סדרה זו תבקש להראות כיצד תיארו את דמותו אמנים יהודים בני המאה ה-19 וישראלים בני המאה ה-20 וה-21, ואיך גברה הזדהותם עם אנושיותו על העדר האמנוה באלוהותו. מהתבוננות ביצירות של מאוריצי גוטליב, מרק שאגאל, ראובן רובין, יגאל תומרקין, משה גרשוני, מנשה קדישמן, עדי נס, סיגלית לנדאו ואמנים אחרים נראה כיצד דמותו של המורכבת של האיש החזק / החלש הזה - אדם ואל בעת ובעונה אחת - הפכה בידי אמנים אלה לדמות המסמלת דווקא את הסבל היהודי בכלל ובשואה בפרט, לדמות שבתחייתה מן המתים מייצ
הייתי מרותקת. למדתי המון
הרצאה מאלפת. בפירוש פותחת שער אל ישוע היהודי ואל תחיתו כאלגוריה לעם היהודי הקם אל תחיתו אחרי אלפיים שנות כפי שנרמז בציורי אומנים יהודים במאה התשעה עשרה והילך.
הנושא נפלא, מעורר עיניין והבנה עמוקה יותר בהקשר היהודי-נונרי ישו-היהודי הגלותי-היהודי המודרני. ההרצאה רהוטה והקצב טוב מאוד.
גישה לכל הרצאות ד”ר אמיתי מנדלסון ולאלפי תכנים נוספים - צפו בכל מקום, בכל זמן.