אריסטו היה ההוגה הראשון שניסח את התיאוריה הדימוקרטית, הרלוונטית גם לימינו. לדעתו אדם הוא הומו-פוליטיקוס – ייצור חברתי-מדיני; זאת היותו יצור רציונלי. בניגוד לאריסטו מורו אפלטון סבר שהמרחב הפוליטי הוא מרחב בעייתי שיש למשטר אותו כדי ליצור את הדגם של האדם האידיאלי. אריסטו הפך את התמונה על פיה. לדעתו, האדם כיצור מדיני מממש את עצמו בפוליטיקה. לפיכך כל אדם עשוי להיות המנהיג. אפלטון, כפי שהצביע קרל פופר, הוא אויבה של החברה החופשית, מפני שהוא מציב דגם של חיים אידיאליים החל על כל בני אדם. לעומתו אריסטו
תוכן זה זמין למנויים בלבד
הקישו על הכפתור הימני ביותרלהגדלה למסך מלא
