רכבת העמק שפעלה בשנים 1948-1905 הייתה מיתולוגיה ארץ-ישראלית שכל שנותיה הזדחלה באיטיות על פסים צרים. לא סתם "זכתה" לכינוי "אתונו של הסולטאן" בידי הערבים. אבל היו לה גם מעלות: היא חצתה לרוחבו את עמק יזרעאל שהיה אז חסר כבישים, דרכה נשלחו סחורות לדמשק באישון לילה וכדי החלב לעיר הגדולה, כמו כן היוותה מאסף לחיפה בקרונות הבודדים כשנסעה בשעות הלילה המאוחרות. כיצד הפכה למוסד חברתי לא מתוכנן כשחיברה בין אנשי היישובים, אירחה פוליטיקאים שקיימו בה ישיבות והפכה בעצם ל"אתונה של הציונות" שהפריחה את עמק יזרעאל ה
תוכן זה זמין למנויים בלבד
הקישו על הכפתור הימני ביותרלהגדלה למסך מלא
