פרק שני מתוך הסדרה: ״טוב לי בקיבוץ ?״ - על מפעלות הקיבוץ במבט אישי ונשי תקופת הילדות מעצבת את מי שנהיה, כל תקופה משאירה סביבנו שכבה נוספת של הגנה, כמו בצל אנחנו מתכסים ומתכנסים ולפעמים כבר מאד קשה למצוא את הליבה הרכה שתמיד נמצאת עמוק בפנים. בילדות הקיבוצית לא היה מקום פרטי ולא זמן להיות לבד, לכן הגנו על עצמנו בעטיפה קשוחה כמעט בלתי חדירה להבעת רגשות. התרגלנו כל כך שלעיתים נדמה ששכחנו שאפשר גם אחרת, הסיפור שאספר הוא על הנתיב בו מצאתי, דרך הכתיבה, את המקום שלי, את היכולת להרגיש, להקשיב ולהפ
תוכן זה זמין למנויים בלבד
הקישו על הכפתור הימני ביותרלהגדלה למסך מלא
