״טוב לי בקיבוץ ?״ - על מפעלות הקיבוץ במבט אישי ונשי

עם אוריין צ'פלין, רגב הרוש ו-ד״ר אראלה למדן

3 הרצאות

״טוב לי בקיבוץ, עם השקט והפנאי ועם שמש על כתפיי״ … כך שר דודו זכאי למילותיו הנפלאות של אהוד מנור ז״ל אי שם בשלהי שנות ה 70 של המאה הקודמת. מאז ימי המאבק בתולדות היישוב והגשמת החזון האוטופי לשוויון, חברי (ובעיקר חברות) קיבוץ העזו למרוד ולפרק את מוסד הלינה המשותפת, רוב הקיבוצים הופרטו, ואת השדות החקלאיים מעבדים היום הרבה עובדים זרים, ממש לא על פי חזונו של בן גוריון על ״עבודה עברית״. קיבוץ – המקום הכי טוב לגדול בו… האמנם? מה זה אומר בכלל? על שאלה זו ינסו לענות בגוף ראשון, דור שני והלאה, מהביטים

₪145 - קבלו גישה

התחילו לצפות

הרצאות בסדרה (3)

1. ארבע שעות ביום - על הלינה המשותפת

פרק ראשון מתוך הסדרה: ״טוב לי בקיבוץ ?״ - על מפעלות הקיבוץ במבט אישי ונשי רבות כבר דובר בחינוך המשותף בקיבוצים, אבל כמעט ולא דובר על האימהוֹת במודל הייחודי הזה. כל תפקידי האימהוּת המסורתיים נמסרו לידיים אחרות: רחצה, הלבשה, האכלה, השכבה לישון והשכמה בבוקר, טיפול בילד חולה. את הכול עשתה המטפלת בבית הילדים, שבידיה הופקדה למעשה הסמכות האימהית. מה מרגישה אמא שפוגשת את ילדיה לזמן קצוב, ארבע שעות ביום? כיצד חוו האימהות הללו את המציאות של הפרידה והניתוק? כיצד הושפע הקשר שלהן עם ילדיהן? בהרצאה ״ארבע שעו

מה אומרים על הסדרה

צופים ממליצים

הרצאה מרתקת .מרצה מרתקת וקולחת.נושא רגיש וטעון ,מעורר לחשיבה ,בניסיון להקשבה ולא לשפיטה.מרתק ותודה

אורית כ"ץ

יתרונות

תכונות ויתרונות

שאלות ותשובות

שאלו שאלות וקבלו תשובות ישירות מהמרצים

צפייה מכל מכשיר

מחשב, טאבלט או נייד - בכל מקום ובכל זמן

2. ילד - חוץ: לכתוב כדי להרגיש

פרק שני מתוך הסדרה: ״טוב לי בקיבוץ ?״ - על מפעלות הקיבוץ במבט אישי ונשי תקופת הילדות מעצבת את מי שנהיה, כל תקופה משאירה סביבנו שכבה נוספת של הגנה, כמו בצל אנחנו מתכסים ומתכנסים ולפעמים כבר מאד קשה למצוא את הליבה הרכה שתמיד נמצאת עמוק בפנים. בילדות הקיבוצית לא היה מקום פרטי ולא זמן להיות לבד, לכן הגנו על עצמנו בעטיפה קשוחה כמעט בלתי חדירה להבעת רגשות. התרגלנו כל כך שלעיתים נדמה ששכחנו שאפשר גם אחרת, הסיפור שאספר הוא על הנתיב בו מצאתי, דרך הכתיבה, את המקום שלי, את היכולת להרגיש, להקשיב ולהפ

מרתק, ומענין. בשבילי כבת קבוץ שעברתי לינה קבוצתית זה היה גם מרגש מאד

ימימה פלדמן

מענין עוד מבט אישי על ילדות בקיבוץ.אני חניכת השומר הצעיר שבאידאולוגי של אז שנות החמישים הקיבוץ היה כאידאל ושיא ההגשמה .בדיאבד יודעים כבר שנים על הבעיות והחסרונות שבשיטה.רגב בסיפורו האישי מרגש.

בן דרור נורית