ד״ר אראלה למדן

״טוב לי בקיבוץ, עם השקט והפנאי ועם שמש על כתפיי״ … כך שר דודו זכאי למילותיו הנפלאות של אהוד מנור ז״ל אי שם בשלהי שנות ה 70 של המאה הקודמת. מאז ימי המאבק בתולדות היישוב והגשמת החזון האוטופי לשוויון, חברי (ובעיקר חברות) קיבוץ העזו למרוד ולפרק את מוסד הלינה המשותפת, רוב הקיבוצים הופרטו, ואת השדות החקלאיים מעבדים היום הרבה עובדים זרים, ממש לא על פי חזונו של בן גוריון על ״עבודה עברית״. קיבוץ – המקום הכי טוב לגדול בו… האמנם? מה זה אומר בכלל? על שאלה זו ינסו לענות בגוף ראשון, דור שני והלאה, מהביטים