ברגע שבו אירופה שקעה בזוועות מלחמת העולם הראשונה, קמה בציריך תנועה שניסתה לפרק לא רק את האמנות — אלא את עצם מושג המשמעות. בהרצאה נצלול אל תנועת הדאדא: מרד פרוע, חוצה־גבולות, שנולד מקברט וולטר והפך במהרה לשלילה מוחלטת של היגיון, סדר וחוקים. נעקוב אחר הוגו באל, טריסטן צארה, מרסל דושאן ומרסל ינקו, ונראה כיצד שירים שנולדו מקולאז'ים ומקריות, ואובייקטים יומיומיים מסוג ready-made, שינו מן היסוד את התפיסה של מה נחשב אמנות — ומה בני אדם מוכנים לקבל כיצירה. הדאדא הוא נקודת הפתיחה של המהפכה: ניסיון נועז לי
תוכן זה זמין למנויים בלבד
הקישו על הכפתור הימני ביותרלהגדלה למסך מלא
