אצל פול ורלן וארתור רמבו הקללה מקבלת צורה חיה ומסוכנת במיוחד. לא מיתוס רומנטי של זוג מקולל, אלא מפגש טעון בין משורר בוגר, נשוי ושברירי, לבין נער צעיר, אלים בכישרונו וחסר סבלנות לכל מוסכמה. ורלן, שכבר היה חלק מן הממסד הספרותי, נסחף אחר רמבו אל חיים של נדודים, אלכוהול והתפוררות מוסרית, בעוד רמבו כותב בתוך שנים ספורות שירה שמפרקת מן היסוד את השפה, החזון והעצם של מושג השירה. מערכת היחסים ביניהם אינה אנקדוטה ביוגרפית אלא צומת היסטורי שבו החיים והשירה חדלים להיפרד. בהרצאה נבחן כיצד מתוך האלימות, התלות
תוכן זה זמין למנויים בלבד
הקישו על הכפתור הימני ביותרלהגדלה למסך מלא
