הסמל ומילה

בין התערוכות הרבות שאצר: "שולחן לשניים, אברהם אופק ומיכה אולמן", (1999), "חזון מיכאל: יצירתו של מיכאל סגן-כהן, 1976 – "1999 (2004) "נביא בעירו: יצירתו המוקדמת של ראובן רובין, 1914 – 1923" (2006), "זמן אמת: אמנות בישראל, 1998 – 2008" (2008) (יחד עם אפרת נתן), תצוגת הקבע של האמנות הישראלית במוזיאון (2010 יחד עם יגאל צלמונה), 2015, "פראבדה: זויה צ'רקסקי" (2018), "זרות: ראידה אדון" (2020), "דני קרוון: מפגש קרוב" (2021), "סיגלית לנדאו: הים הבוער" (2022) ואת תצוגת הקבע המחודשת של האמנות הישראלית במוזיאון ישראל ב- 2025. ב- 2016 אצר את תערוכת "זה האיש: ישו באמנות הישראלית" שהייתה מבוססת על תזת הדוקטורט שלו.